גזר דין בתיק ת"פ 5787-08

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מתן שוחד ושיבוש הליכי משפט.
2. כעולה מכתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היו הנאשמים קשורים להפעלת בתי הימורים באשדוד, כאשר הנאשם 1 פנה לשוטר והציע לו תשלום שוחד תמורת דיווח על פשיטות מתוכננות של המשטרה. בהמשך לכך, בחמישה מועדים שהאחרון בהם ביום 31/10/07, כאשר נודע לשוטר כי המשטרה מתכננת לבצע פשיטות על בתי הימורים באשדוד, התקשר השוטר לנאשם 1 ועדכן אותו בדבר הפעילות המשטרתית הצפויה. הנאשם 1 הודיע על כך לנאשם 2 או למי מטעמו, והנאשם 2 ואנשים מטעמו דאגו להוצאת חלקים ממכונות ההימורים, כסף וציוד נוסף על מנת לשבש את עבודת המשטרה. הנאשם 2 באמצעות הנאשם 1 מסר לשוטר שוחד בכל פעם בסכום של 1,000 עד 1,200 ש"ח. בנוסף קיבל השוטר הנחות ברכישת מוצרים מחנות הנאשם 1 ומחנות של אחיו.
3. על פי הסדר הטיעון שבין הצדדים, המאשימה הגבילה את עצמה לעונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל ממש, מאחורי סורג ובריח, ואילו הנאשמים טענו לעונש של ששה חודשים מאסר אולם לריצוי המאסר בעבודות שירות. כמו כן הסכימו הצדדים כי יוטל קנס בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ומאסר על תנאי.
4. המאשימה ביקשה מבית המשפט לאמץ את ההסדר על הרף הגבוה שבו ולגזור על הנאשמים מאסר בפועל בכלא ממש. לטענת המאשימה מדובר בחמש הזדמנויות שונות בהן ניתן כסף לשוטר תמורת מידע על פשיטות מתוכננות. עבירת השוחד פוגעת במינהל התקין ובציבור כולו ולכן על בתי המשפט לנקוט בענישה מחמירה גם כלפי נותני השוחד. עוד נטען כי חומרה יתירה קיימת באישום הנוכחי, בו מדובר במספר מקרים לאורך תקופה של חשיפת מידע מודיעיני רגיש לגבי פעילות משטרתית, בתמורה לטובות ההנאה. למעשה, לטענת המאשימה, הנאשמים הפכו את השוטר לכלי שרת בידיהם. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה שתפורט בהמשך, לפיה רק במקרים נדירים כאשר ישנן נסיבות מקלות יוצאות דופן, ניתן לסיים תיקים של שוחד ללא מאסר בפועל ממש.
5. בא כוח נאשם 1 טען כי הנאשם הביע חרטה מעומק ליבו, הוא ביקש לאמץ את ההסדר על הרף הנמוך, דהיינו ששה חודשי מאסר בעבודות שירות. הסנגור ביקש לגזור עונש שיהיה מידתי אל מול עונשו של מקבל השוחד, שמעון כנפו, אשר צירף תיק נוסף של אלימות ונדון לשנת מאסר בפועל, במסגרת ת"פ (קריית גת) 810/06 שנדון בערעור במסגרת עפ"ג 6653/09 מחוזי באר שבע. הסנגור טען כי העבירה של מקבל שוחד הינה חמורה יותר מזו שעובר נותן השוחד, ואף המחוקק קבע מחצית העונש לנותן השוחד למול המקבל. הנאשם 1 לא היה בעליו של מועדון ההימורים ולכן הוא שימש רק כצינור להעברת הכסף והמידע. למעט רישום פלילי משנת 2004 בגין העלבת עובד ציבור, אין לו רישומים נוספים וטיב המעשה על כל נסיבותיו מצדיק מאסר בעבודות שירות ואיננו מחייב מאסר בפועל ממש.
6. ב"כ הנאשם 2 טען כי לנאשם 2 אין כל עבר פלילי, וזוהי ההסתבכות הפלילית הראשונה והאחרונה שלו. למעשה הוא נתבקש על ידי אחיו להעביר כסף לנאשם 1, וזאת עשה אמנם ביודעין אולם חלקו בעבירה הוא מינורי יחסית. עוד הפנה הסנגור לכך שעברו ארבע שנים מאז ביצוע העבירות, הנאשם 2 התחתן ויש לו שני ילדים, וגם הוא ביקש להסתפק בעונש של עבודות שירות אשר עומד ביחס הולם לעונשו של מקבל השוחד, השוטר כנפו.
7. המאשימה נסמכה על פסק הדין בעניין רע"פ 7633/05 עצמון נ' מד"י (2006), בו אישר כב' השופט ג'ובראן עונש של 45 ימי מאסר בפועל, בגין מתן שוחד במזומן למהנדס בניין. נקבע כי בעבירות של מתן שוחד בדרך כלל מדובר בנאשמים נורמטיביים, ועל כן המשקל ההרתעתי גובר על הנסיבות האישיות. ברע"פ 2642/06 טריף נ' מד"י (2006), אושר עונש של עבודות שירות כאשר מדובר היה במקרה חד-פעמי ובאדם רב זכויות. במסגרת רע"פ 1001/08 שועלי נ' מד"י (2008), אישר בית המשפט העליון עונש של עבודות שירות רק בגין הצעת שוחד של חוקר פרטי לפקידת הוצל"פ. בת"פ (מחוזי ב"ש) 8204/07 מד"י נ' ויינשטיין (2008), דנה כב' השופטת סלוטקי נאשם שנתן שוחד למנהל לשכה במשרד הפנים תמורת הנפקת אשרות למי שלא היו זכאים לכך ונדון ל- 18 חודשי מאסר בפועל, אולם מדובר היה בנאשם עם עבר פלילי, שהיה עצור עד לתום ההליכים והודה רק במהלך ניהול ההוכחות.                      
   בעיקר נסמכה המאשימה על דברי בית המשפט העליון שהצדיק חריגה מהסדר טיעון בעניין הנאשם כץ בפרשת רוחן (ע"פ 3961/08 אברהם רוחן ואח' נ' מדינת ישראל, (2008)):

"השוחד ניזום על-ידי מערער זה כדי שהשוטר מקבל השוחד ייתן בטחון למקום הימורים באזור התעשייה ברעננה, למשך חצי שנה ובתמורה ל-5,000 דולר בתשלום ראשוני תמורת ההסכמה ואחר כך תשלום חודשי בסך 2,000 דולאר או 10% מהרווח החודשי. בהמשך הועברו כספים מטעם מערער זה ועל-ידיו לשוטר. אלה עבירות בעלות חומרה מובהקת, שלדידנו מצדיקות מאסר מאחורי סורג ובריח... ...צריך שיתקיימו נסיבות מיוחדות מאוד כדי שנותן השוחד בפרשה כזו דידן לא ירצה מאסר מאחורי סורג ובריח. נסיבות כאלה אינן מתקיימות כאן. אך אנו אומרים דברים אלה גם במבט כללי לבתי המשפט כהנחיה בהידרשם לעבירה זו. לדידנו, אילולא ה"חבילה הכללית" של הסדר הטיעון היה העונש צריך להיות גבוה בהרבה. על כן אין בידינו לקבל את ערעורו של כ"ץ...".

8. ההגנה הציגה בין היתר את הפסיקה הבאה: בת"פ (שלום ב"ש) 4421/08 מד"י נ' רבינסקי, מדובר היה בעבריין משוחרר ממאסר, שקיבל מידע ב- 65 הזדמנויות משוטר תמורת תשלום ונדון לעבודות שירות. ברע"פ 9380/10 נומדר נ' מד"י (2011), אישר כב' השופט רובינשטיין עונש של עבודות שירות עם קנס משמעותי, על מתן שוחד לבוחן נהיגה. גם בעפ"ג (מחוזי מרכז) סייד נ' מד"י (2010), דובר בשוחד לבוחן נהיגה, ונגזר עונש של מאסר בעבודות שירות. ת"פ (שלום רמלה) 1277/05 מד"י נ' אוזן (2006) בגין הצעת תשלום לשוטר לשם שחרור רכב תפוס נדון הנאשם לחודשיים עבודות שירות. לא הבאתי בחשבון פסיקה נוספת שהוגשה שעסקה בהסדרי טיעון, אשר מטבעם הם מקלים.
9. אין מחלוקת כי מדובר במסכת עבירות חמורות. כפי שקבעה ההלכה הפסוקה לא פעם, בניגוד למרב העבירות שבחוק העונשין, הרי שבעבירת השוחד קיימת חומרה מיוחדת בכך שאין בה קורבן ממשי. שני הצדדים נהנים מעבירת השוחד, ומכאן הקושי הגדול בחשיפתה. השוחד משחית את המידות ומשבש את עבודת הרשות. בעיקר נכונים הדברים בענייננו, כאשר מדובר בחשיפת פעילות משטרתית חסויה תמורת טובות הנאה שניתנו לשוטר. עוד יש להביא בחשבון לצד החומרה, את העובדה כי היוזמה לשוחד נעשתה על ידי הנאשם 1, אשר פנה לאותו שוטר, וכן את ריבוי המעשים כאשר בגין כל מסירת מידע הועבר תשלום קונקרטי.
10. המחוקק קבע את עונשו של נותן השוחד כמחצית מעונשו של מקבל השוחד, ולא בכדי. עובד ציבור אשר מקבל טובת הנאה בקשר לפעולה הקשורה בתפקידו, משחית את מידותיו של השירות הציבורי באופן גס ובוטה. אזרח הפונה לאותו עובד ציבור ומציע או נותן שוחד, הינו למעשה מעין מסייע למבצע העיקרי, ולכן שומה לגזור את עונשו בהתאם.
11. בענייננו, מקבל השוחד, השוטר שמעון כנפו, נידון לשנת מאסר בפועל, לעשרה חודשי מאסר על תנאי ולקנס בסך 7,000 ש"ח. השוטר כנפו צירף תיק נוסף של אלימות כלפי אזרח. בית משפט השלום בקריית גת בת"פ 810/06 מ"י נ' כנפו קבע כי קבלת שוחד מכרסמת באמון הציבור, בשלטון החוק ומערערת את יסודות המדינה. הוא ציין כי שימוש של השוטר לרעה בסודות שהגיעו אליו ומכירתם לעבריינים הם נסיבות חמורות ביותר.       
    בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפסק הדין בתיק עפ"ג 6653/09 כנפו נ' מ"י, קבע כי מדובר במספר מעידות ובמעילה באמון הציבור וחבריו לפעילות המשטרתית ולפיכך גזר הדין הינו סביר וראוי.
12. עיינתי בפסיקה שהגישו הצדדים ויש בה פנים לכאן ולכאן. יש ממש בטענת המאשימה כי גם בעבירות של מתן שוחד הורו בתי המשפט לא אחת על מאסרים בפועל ממש. מצד שני המציאה ההגנה שורה של פסקי דין בהם נידונו נאשמים בעבירות של מתן שוחד לעונשי מאסר בעבודות שירות. ההגנה גם אבחנה את הפסיקה שהגישה המאשימה בכך שמדובר בתיקים בהם נוהלו הוכחות עד תום, כאשר בעניין רוחן, מדובר היה במתן שוחד במסגרת תיק של ארגון פשיעה ולנסיבות של הפרשה הכוללת הייתה השפעה על גזירת מאסר בפועל על אותו נאשם כץ.
13. לאחר שאני שוקל את כלל נסיבות העניין - את חומרת העבירות היתירה שצוינה על ידי לעיל מחד גיסא, ואת הצורך בעונש שיהיה מידתי מול עונשו של כנפו ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים מאידך גיסא, נראה לי כי ניתן להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, ובלבד שהקנס יהיה כבד ומשמעותי. כמו כן, אערוך אבחנה בין שני הנאשמים, כאשר חלקו של הנאשם 1 חמור יותר כיוון שהוא היה היוזם של כל הפרשה ולחובתו גם הרשעה קודמת.
14. אשר על כן אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

                                 א.            כל אחד מהנאשמים ירצה ששה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות. הנאשם 1 ירצה את עבודות השירות במתנ"ס יג' באשדוד. הוא יתייצב לריצוי העונש ביום 17.7.11 עד השעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות שליד כלא באר-שבע.   
הנאשם 2 ירצה את עבודות השירות במתנ"ס עוזיאל באשדוד. הוא יתייצב לריצוי העונש ביום 24.7.11 עד השעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות שליד כלא באר-שבע.